אחד מהגורמים הנפוצים ביותר לצליעה אקוטית על רגל אחורית בכלבים בגילאי 6-9 שנים, הינו קריעה של הרצועה הצולבת הקדמית. בין אם הקריעה היא מלאה או חלקית, עדיין נוצר חוסר יציבות בברך, אשר מוביל לכאב, ובעקבות כך לצליעה. כדי להבין מדוע זה עלול לקרות ואיך מתמודדים, נתחיל עם מעט אנטומיה.
הברך, או בשפה מדעית Stifle joint, בכלבים, מחברת בין עצם הירך (Femor) לעצם השוק (Tibia). את שתי העצמות מחברות ארבע רצועות - שתיים צידיות חיצוניות ושתיים פנימיות תוך מפרקיות, צולבות. חיצונית וקדמית למפרק קיים גיד הפיקה המחבר את השריר הארבע ראשי לקדמת עצם השוק ובתוכו מצויה הפיקה. בין שתי העצמות מונח המניסקוס שתפקידו למנוע זעזועים ולהוסיף ליציבות המפרקית.
תפקידה של הרצועה הצולבת הקדמית לייצב את שתי העצמות אחת כנגד השניה ולמנוע החלקה של עצם השוק קדימה כנגד עצם הירך, בעיקר בזמן כפיפה. המנח הרגיל של הרגל האחורית של כלבים הוא כפיפה חלקית, אי לכך בזמן דריכה הלחץ המופעל על רצועה זו הוא רב מאוד, וקריעה של הרצועה מובילה לחוסר יציבות, כאב ושינויים ניווניים בהמשך הדרך, במידה ולא תטופל.
הגורמים לקריעת הרצועה
כיום כבר ידוע שהגורם מספר אחד לקריעה של הרצועה בכלבים הינו תהליך ניווני הדרגתי בו מספר התאים הבונים את הרצועה (Fibroblasts) מתמעט וחלקם עוברים שינוי לתאים בוני סחוס (Chondroblasts). אי לכך הרצועה מאבדת מחוזקה ומגמישותה ובסופו של דבר נקרעת. הקריעה עלולה להיות הדרגתית או אקוטית והמופע הקליני הוא בהתאם. אגב, בבני אדם תהליך זה אינו מתרחש, וקריעה של הרצועה היא לרוב טראומטית, ומוכרת בעיקר אצל ספורטאים כדוגמת כדורגלנים.
מאחר ומדובר בתהליך ניווני, לצערנו, 60-70 אחוז מהכלבים שסבלו מקרע רצועה ברגל אחורית אחת יסבלו מאותה התופעה גם ברגל השנייה בשלב זה או אחר. טעות נפוצה היא לחשוב שבגלל העומס המופעל על הרגל הבריאה, הקרע מתרחש מהר יותר. למעשה הקרע מתרחש כך או כך בגלל התהליך הניווני הבלתי נמנע.
הסימנים הקליניים לקריעת רצועה
התלונה הנפוצה ביותר לקרע ברצועה היא שהכלב שיחק בחוץ או רץ אחרי חתול וכן הלאה, לפתע בכה וחזר צולע על רגל אחורית. הצליעה עלולה להיות צליעה מלאה, כלומר ללא נשיאת משקל כלל, ועלולה להיות חלקית כאשר לרוב יש לרגל מעט הסבה פנימה. בקריעה חלקית של הרצועה, לרוב הכלב ידגים צליעה חלקית וקלה שאינה מרפה, ובדרך כלל חמורה יותר בקימה ממנוחה. לעיתים אנו קוראים לתופעה זו Cruciate disease. מאפיין נוסף די נפוץ בקריעה של הרצועה, המופיע אחרי פרק זמן של מספר שבועות, הוא עיבוי בצד הפנימי של הברך הקרוי Medial batress.
אופן האבחון
אבחון קרע ברצועה מתחיל בבדיקה פיזית מלאה ולאחריה בדיקה אורטופדית לרגליים האחוריות. במהלך הבדיקה יישללו גורמי צליעה אחרים ויתבצעו מספר מבחנים הנהוגים לטובת אבחון כמו מבחן מגירה ומבחן Tibial thrust. כמו כן יש לבצע צילומים שמטרתם לשלול פתולוגיות נוספות ולאפשר מדידות לטובת ניתוח עתידי במידת הצורך.
מה ניתן לעשות
לאורך השנים פותחו מספר רב של שיטות כירורגיות שמטרתן יצירת יציבות מפרקית. בתחילת הדרך, הגישה היתה ליצור חלופה לרצועה הקרועה - בין אם באופן תוך-מפרקי או חוץ-מפרקי על ידי רצועה חלופית. גישות אלו מובילות ברובן לשינויים ניווניים די משמעותיים בברך ולכן כיום מקובלות יותר גישות של יצירת יציבות דינאמית, כלומר בזמן דריכה, על ידי שינויי זוויות וכיווני לחץ וקטוריים בזמן הליכה. דבר זה ניתן להשגה על ידי חיתוך העצם ושינוי זווית משטח ההחלקה כנגד גיד הפיקה.
ישנן מספר שיטות אשר מקובלות כיום, כגון Tibial Plateau Leveling Osteotomy ו-Tibial Tuberosity Advancement. לשיטות הנ"ל כבר יש התאמות כאלו ואחרות, אבל לכולן אותה כוונה של ייצוב דינאמי בזמן הליכה. כמו כן, בכולן הייצוב של עצם השוק אחרי חיתוך נעשה בעזרת פלטות או כלובי טיטניום וברגים.
היתרון הגדול של שיטות אלו הוא שבעל החיים חוזר לפעילות די מהר אחרי ביצוע הניתוח וכך שומר על מסת שריר ולא נזקק לפיזיותרפיה ממושכת על מנת לחזור לתפקוד נורמלי. מאידך, חזרה מהירה מדי וחוסר השגחה עלולים להוביל לסיבוכים לא רצויים, כגון שבר מורכב של עצם השוק או שבר של הכלוב המקבע. על כן, מומלץ בחום להגביל את הכלב להליכות עם רצועה בלבד ולהימנע ממשחק עם כלבים אחרים או ריצה חופשית בחודשים הראשונים אחרי הניתוח. אחרי כארבעה חודשי החלמה הכלב יכול לחזור לתפקד כרגיל, ולרוב כמעט ללא צליעה.
לאתר מדי-וט
לעמוד הפייסבוק של מדי-וט
